פסק דין
בפני תביעה קטנה לתשלום סך של 10,250 ₪.
עיקרי העובדות
טענות התובע:
ביום 10.8.12 רכש התובע מהנתבעת פינת אוכל מדגם "אורי" וכן שישה כסאות (להלן גם: "הרהיטים"). התובע שילם עבור הרהיטים סך של 9,000 ₪ בתוספת של 250 ₪ בעבור הובלה. ביום 11.9.12 הגיעו הרהיטים אל בית התובע. לטענת התובע, הבחין, מיד, כי הכיסאות אינם יציבים וכי שולחן פינת האוכל איננו מתאים למידות ביתו. לדבריו, הופתע לגלות, כי שולחן פינת האוכל נפתח בצורה שונה ממה שסוכם בעת הרכישה. לטענת התובע, בעת ביצוע העסקה סוכם כי פתיחת שולחן פינת האוכל תתבצע משני צדדיו של השולחן. בפועל קיבל התובע שולחן עם פתיחה מהאמצע. התובע פנה מיד אל הנתבעת בדרישה להחלפת פינת האוכל והכיסאות, ולחלופין בדרישה לביטול העסקה, אך נתקל בסירוב ובניתוק הטלפון. התובע מבהיר ומדגיש, כי ניסה פעמים נוספות ליצור קשר עם הנתבעת, אך לא זכה לכל מענה. ביום 23.9.12, לאחר שהנתבעת לא השיבה לפניות התובע, פנה האחרון למועצה הישראלית לצרכנות על מנת לקבל סיוע. ביום 5.11.12 פנתה המועצה הישראלית לצרכנות לנתבעת, בשמו של התובע, בבקשה, בה ציינה, בין היתר, כך:
"במשרדי המועצה הישראלית לצרכנות התקבלה התלונה הצרכנית המצ"ב, המלין שרכש פינת אוכל ולאחר האספקה התגלו פגמים וההזמנה שונה מההזמנה המקורית. בפנייתם אליכם להחלפת פינת האוכל סירבתם וניתקתם את הטלפון. איידעכם, כי על פי הוראות סעיף 11 לחוק המכר "המוכר לא קיים את חיוביו אם מסר נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה המיוחדת המשתמעת מן ההסכם או נכס שאינו מתאים מכל בחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים" ומכאן החשש לכאורה שחברתכם לא קיימה חיוביה כלפי הצרכן. אם אמנם קרו הדברים כפי שפורטו בסעיפי המכתב, מן הראוי להחליף את פינת האוכל לפי ההזמנה המקורית ולתת לצרכנים שירות".
הנתבעת לא הגיבה לפנייה זו. גם מכתב תזכורת ששלחה המועצה הישראלית לצרכנות לנתבעת, ביום 21.11.12, לא נענה.
מכאן התביעה, שעיקרה, מתן צו לביטול העסקה וחיוב הנתבעת להשיב לתובע את התמורה ששילם עבור הרהיטים, בתוספת עלות ההובלה. בנוסף, מבוקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,000 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה לו וכן החזר הוצאות משפט.
טענות הנתבעת:
הנתבעת לא מכחישה את דבר ביצוע העסקה. לטענת הנתבעת, מידות שולחן פינת האוכל ניתנו על ידי התובע עצמו. לפיכך, אין לקבל את טענת התובע, לפיה קיימת אי התאמה במידות השולחן. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי אכן הופיעו בתצוגה בחנות שולחנות עם פתיחה משני צדדי השולחן. ברם, בפינת האוכל אשר רכש התובע (מדגם "אורי") לא ניתן לבצע פתיחה משני צדדיו של השולחן, בשל מבנה השולחן שאינו מתאים לפתיחה כזו. הנתבעת טוענת עוד, כי התובע לא פנה אליה בבקשה לטיפול בכיסאות פגומים אלא רק בנוגע למידות השולחן. לבסוף, טוענת הנתבעת, כי הציעה לתובע לבצע עסקת החלפה של פינת האוכל, באופן שיוכל לבחור פינת אוכל אחרת, יתכן תוך תוספת תשלום.
מסגרת הדיון
הצדדים השלימו טיעונים בעל-פה בדיונים מיום 24.11.13 ומיום 23.1.14.
התובע חזר על טענותיו המפורטות מעלה, והוסיף, כי לא ניתן לעשות שימוש כלשהו בכיסאות, משום שאין הם יכולים להיכנס אל תוך שולחן פינת האוכל. התובע הטעים והדגיש, כי עד עצם היום הזה, לא השתמש בכיסאות, וכי הם עודם ארוזים בניילון. התובע הוסיף וציין, כי כיוון שהרהיטים פגומים, הם חסרים את האיכות והתכונות הדרושות לצרכים ולשימושים הרגילים להם הם מיועדים. לפיכך, קמה לתובע, על פי הנטען, טענת אי התאמה, מכוח סעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר").
נציג הנתבעת, מר זיו בטיש, העיד, כי אין מדובר בריהוט פגום. אשר לשולחן פינת האוכל: שולחן זה עוצב בהתאם למידות שהתובע ציין בטופס ההזמנה. אשר לכיסאות: הוצע לתובע להחליפם בכיסאות אחרים, בתוספת מחיר.
דיון ומסקנות
לאחר שקראתי את כתבי הטענות, ולאחר לימוד טענותיהם ההדדיות של הצדדים, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כפי המפורט דלקמן.
המסגרת הנורמטיבית החלה על יחסי הצדדים מוסדרת בהוראות חוק המכר, כאשר על המוכר חלה חובה לספק לקונה את הממכר שהזמין, בהתאם למוסכם ביניהם, ובמקרה של אי התאמה, מוטלת האחריות על המוכר (ראו: א' זמיר חוק המכר, תשכ"ח - 1968 (פירוש לחוקי החוזים, בעריכת ג' טדסקי, 1987), עמ' 235-238, 243-244).
סעיף 11 לחוק המכר, המוכתר בכותרת השוליים "אי התאמה", קובע כדלקמן:
"אי התאמה
המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר -